החלטה בתיק ע"ע 27708-05-11

1.     לפנינו בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת בהליך הערעור שהגישה המשיב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 31.3.11 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור גב' יוכבד הוכמן - שוורץ וגב' יהודית ארבל; תע"א 11807/07).

רקע וכללי

2.     המשיב הגיש, בבית הדין האזורי, תביעה כנגד המבקשת לתשלום שכר עבודה, פדיון ימי חופשה, תשלום עמלות בגין מכירות שביצע וכן פיצויי הלנת שכר. בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה הקטן וביום 16.5.11 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין בד בבד עם בקשה למתן פטור מאגרה אשר נדחתה על ידינו ביום 11.8.11.

3.     ביום 2.4.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בה ציינה כי המשיב הינו חייב מוגבל באמצעים וכן כי סיכויי הערעור נמוכים באשר הינו על ממצאים עובדתיים אותם קבע בית הדין האזורי.

המשיב טען כי סיכויי הערעור גבוהים וכי המשיבה לא הביאה בבקשתה עילה לחיובו בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה

4.     מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדון לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד ומנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתידחה התביעה כנגדו.

בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, או בתקנות אשר תוקנו מכוחו, נקבע בפסיקת בית דין זה כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותידחה תביעתו . בעניין קיניאנג'וי ובשורת פסקי דין שיצאה בעקבותיו, הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא עובד זר להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. מאוחר יותר, בעניין אבו נסאר, הותוו אמות המידה לחיוב תובע תושב ישראל, תושב שטחים ותושב זר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

בכל הנוגע לחיוב בעל דין שהוא תושב ישראל בהפקדת ערובה, נקבע כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות .. עוד נפסק שכאשר המדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור משקלו של נימוק זה עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער. זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות, ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכויי התביעה. כמו כן, כאמור, בהתחשב בעובדה כי המערער כבר מימש, ולו חלקית, את זכות הגישה לערכאות, משקלה של הזכות לגבות את ההוצאות עולה. לפיכך, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור .

מן הכלל אל הפרט

5.     כאמור לעיל, כאשר עסקינן במערער תושב ישראל, אמות המידה המצטברות לחיובו בהפקדת ערובה הן שתיים: האחת - אי תשלום הוצאות בהליכים קודמים; השנייה - היותה של התביעה מופרכת.

במקרה דנן, כלל לא נפסקו הוצאות בבית הדין קמא וממילא לא נמנע המשיב מתשלומן ועל כן, לא מתקיים התנאי הראשון והבסיסי להפקדת ערובה.

6.     בנסיבות אלה, לא מצאנו להתייחס לסיכויי הערעור שהרי הבסיס לבקשה - אי תשלום ההוצאות שנפסקו בהליך קודם - אינו קיים.

7.     אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ג' סיוון תשע"ב (24 מאי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.